ליפול בין הכסאות, ולקום משם, זה הסיפור שלי

אני נשוי לאירית, אבא של עלמא ואורי, אימצנו את הכלב לני וגרים בבאר יעקב.

כילד, הגעתי לישראל 🇮🇱 מאורווגואי 🇺🇾 ביחד עם המשפחה אחרי פשיטת רגל בעסק המשפחתי. המעבר הקיצוני מחיים נוחים להישרדות יצר לי יחסים מורכבים עם כסף, עסקים ועולם העבודה. אני עובד מגיל 14, עברתי דירה כמעט 20 פעמים, אי וודאות וכנראה שמצבי שינוי מלחיצים אותי פחות מהאדם הממוצע.

בחיי הבוגרים עברתי שלושה שינויי קריירה: עזבתי יציבות של המגזר הציבורי לטובת הקמת עסק בתחום המדיה דיגיטלית. אחרי שצלחתי שינוי עסקי בזמן הקורונה ואפילו צמחנו משמעותית בזמן הזה, בחרתי לסגור הכל לטובת תפקידים ניהוליים בחברות הייטק בינלאומיות בתחום השירות והגיוס. כשהכיוון הוא יעוץ ויזמות בעולם משאבי האנוש

קהילתיות ממלאת אותי, אני אוהב להקשיב לסיפורים של אחרים ולנסות לראות את העולם מנקודת מבטם. במיוחד לחבר בין אנשים רק כדי לראות מה יצא מזה. בנוסף אני ממש נהנה להעביר ידע לאחרים בהרצאות וסדנאות, ובאותה נשימה - אני בחור די מופנם שמעריך שעות של שקט בכתיבה וקריאת מאמרים ומחקרים.

החיים בסטארט אפ ניישן הגישו לי במגש זהב המון ידע בנושא חדשנות וטכנולוגיה וזה העיר אצלי את הרצון להתנסות. מספר התנסויות הדגישו לי שטכנולוגיה היא כלי מדהים לפתרון בעיות, אבל בלי בעיה אמיתית אין הצדקה לעסק. העולם החברתי חידד לי שכדי לעצב פתרונות רלוונטים לבעיות של אנשים רבים, חובה לחקור לעומק ולהשתתף בעולם הבעיה והשורשים שלה. מהסיבה הזו אני מאמין להרוויח כסף ולעשות טוב משתלב אצלי ביחד.

משפט שמלווה אותי הוא ״עדיף כשלון מפואר מחלומות במגירה״. הקמתי מיזמים, חלקם היו מרשימים יותר וחלקם פחות, חלקם עסקיים וחלקם חברתיים, הרווחתי כסף והפסדתי כסף. הזמן שהשקעתי בעשייה הוא הנכס הכי גדול שיש לי והוא בעיניי יותר יקר מכסף. סיפור משעשע, לפני כמה שנים, הזמין אותי מנכ״ל של חברת כח אדם גדולה בסין לתחרות חדשנות ליזמים, נענתי להזמנה וטסתי רק עם מצגת וסיפור. אחרי שבוע חזרתי עם הסכמים חתומים לטובת פיילוט, אלא שהפיילוט לא יצא לפועל - החוויה נשארה.

אני מוצא אתגר ועניין בבעיות בעולם העבודה שקשורות לביקוש והיצע של כח אדם ונוגע בתחומי ידע רבים כמו שיווק, רגולציה (דיני עבודה), תפעול עסקים, טכנולוגיה, כלכלה התנהגותית, פסיכולוגיה וניהול מוצר. אין לי השכלה פורמלית בנושאים האלה, אלא נסיון מעשי. 

תחנות מעניינות שעברתי בדרך:

בגלל כל השינויים כילד ונער, לא ממש עצרתי לחשוב ׳מה אני רוצה לעשות כשאגדל׳. לקראת גיל 18 ההורים שלי קיבלו הזדמנות עבודה מחוץ לישראל והציעו לי לטוס איתם. התעקשתי להשאר בישראל כדי להתגייס לצה״ל. אמא דאגה מאוד והתנתה את זה ברכישת מקצוע בצה״ל. אהבתי לכתוב תסריטים ולערוך סרטים קצרים אז נכנסתי ללימודי תעודה בתקשורת וקולנוע.

התגייסתי לצה״ל כמפתח הדרכה שהתמחה בהפקת וידאו. הייתי חלק ממאמץ להשתמש בטכנולוגיה כדי ללמוד בתוך הצבא. חלק מהשירות הייתי חייל בודד, ועם השחרר לא הצלחתי לתרגם בשוק את הנסיון והיכולות שצברתי למקום עבודה. במקום זה ניסיתי להעסיק את עצמי כעורך וידאו פרילנסר וזה לא ממש הצליח להתרומם, ׳נפלתי בין הכסאות׳.

הבנתי שאין לי מותרות לחפש את עצמי בדרום אמריקה וכדאי לי להתחיל תואר מיד, אחרי כמה הגשות למלגות קיבלתי מקרן אייסף מלגת לימודים מלאה ותמיכה נוספת. זה אפשר לי ללמוד תואר ראשון במדע המדינה ומזרח אסיה, ודרך הקרן קיבלתי הזדמנות להתמחות במינהל ציבורי במרכז לשלטון מקומי, בתחום מדיניות חינוך נוער וצעירים.

במקביל נתתי לקהילה בחזרה, גם דרך עזרה בלימודים לנוער משכונת התקווה בתל אביב וגם בתור יזם חברתי. הקמתי מיזם של הרצאות על כלכלה וחברה במקומות בילוי בראשון לציון וברחובות. בשיא התפתחנו לספרייה שהעסיקה פגועי נפש לצד אירועי תרבות במימון עירוני.

׳עבודה של גדולים׳

המשרה הקבועה הראשונה שלי היתה כאחראי על תחום מהגרי עבודה בהסתדרות עובדים לאומית. בפשטות הייתי במשך 4 שנים רגולטור שעוזר לקבוצה של אלפי עובדים ועשרות מעסיקים בחברות כח אדם לנהל יחסי עבודה תקינים.

ניהלתי אופרציה שכללה שירות לקוחות ויעוץ יחסי עבודה. כל זה כדי להטיב עם מהגרי עבודה שמגיעים ממזרח אירופה וסין לעסוק בבניין בארץ. האמצעי שלי היה יצירה של סל שירותים שמסייע להם להקלט, לשמור על הבטיחות בעבודה, לפקח על התנאים שלהם מבחינת שכר ותנאי מחייה, ליישב סכסוכים בין עובדים למעסיקים, חתימה על שיפור הסכמי שכר ואף ייצוגם בועדות בכנסת.

התחנה הבאה היתה שינוי קריירה מוחלט. פתחתי סטודיו שסיפק שירותי הפקת תוכן דיגיטלי. המעבר ממגזר ציבורי לעצמאות שיקפה את הצורך שלי בחופש ו׳לתרגם׳ את הכישורים יצירתיים והעסקיים שלי לאיכות חיים גבוהה יותר.

בפועל הקמת עסק ללא הכשרה עסקית פורמלית היתה מאתגרת. היה לי נסיון עם הסכמים, טיפול בבירוקרטיה ועבודה עם לקוחות, אבל לא ידעתי איך להפוך עסק לארגון שלא תלוי בי.

תוך כדי עבודה זיהיתי שחסרים לי כישורי ניהול עדכניים. לקחת קורסים במינהל עסקים שמותאמים להייטק, למדתי לגשת למכרזים והתחלתי להתנסות בפרוייקטים צדדיים שמנותקים מהעסק כדי להתנסות מבלי לסכן את העסק הקיים.

די מהר העסק התחיל לגדול, הצוות שגייסתי לסטודיו היה מורכב מאנשים מרקע ׳לא סטנדרטי׳. אנשים שעשו הסבת מקצוע, ג׳וניורים חסרי נסיון ואפילו בני נוער. את כולם הכשרתי וליוויתי בעצמי תוך כדי עבודה והם התנסו בביצוע פרויקטים ללקוחות שסומכים עלי לספק את מה שהבטחתי במהירות ובאיכות שהסכמתי איתם.

בסטודיו הצלחתי לפתח עסק מעצמאי בודד לעסק שמפרנס 12 עובדים ועשרות ספקים. העסק שירת לקוחות מגוונים כמו חברות תעשייה, יזמי סטארטאפים בתחילת דרכם וארגונים חברתיים גדולים.

נקודת מפנה - מ׳רק עסק׳ לאימפקט בעולם העבודה

הקורונה יצרה נקודת מפנה שאילצה אותי למצוא ׳מקורות חמצן׳ חדשים לעסק. כשאי אפשר לצאת לצילומי וידאו ועסקאות גדולות בוטלו, חיפשתי איך להמציא את הסטודיו מחדש. אחרי שעות מחקר ופיתוח פתחתי קווי מוצר חדשים: מוצרים דיגיטליים שלא מצריכים תכנות, שירותי מיתוג לגופים שמקדמים נוער ופתחתי חממה תעסוקתית לנוער בשם ׳מקרבים לתעשייה׳ בשיתוף עיריית חולון. מיזם שקיבל מענק וליווי מנטורינג מקרן IVN.

מאוד סיפק אותי להשקיע את עצמי באנשים אחרים, ׳לגדל׳ אותם מבחינה מקצועית, לראות אותם מתמודדים עם אתגרים ומצליחים בכוחות עצמם ולתמוך בהם. למרות שאני לא מורה, הבנתי שלעסקים יש עוצמה חינוכית גבוהה והם יכולים לתת משמעות מעבר לתלוש שכר.

התהליכים האלה השפיעו לטובה על הביטחון העצמי והיכולות שלי כמנהל, זה עזר לעסק לגדול כלכלית וגרם לי לחקור עוד את על אימפקט בעולם העבודה ולתעד את הניסויים שלי.

עם זאת, המחיר של להיות עסק קטן ללא משקיעים, שמתאושש מקורונה, עם אופרציה שהיא פיזית וידנית גרמו למחיר אישי כבד שהביא אותי להחלטה ב-31.12.21 לסגור ולחשוב שוב - ׳מה אעשה כשאהיה גדול?׳.

אימפקט בעולם העבודה כשליחות אישית

אני נשוי לאירית, אבא של עלמא ואורי, אימצנו את הכלב לני ובינתיים גרים בתל אביב.

אחרי סגירת העסק חיפשתי רגע לנשום, לדאוג לעצמי, חקרתי מה פספסתי בזמן שהייתי ברוטינה של בעל עסק. פגשתי עשרות אנשים, סיפרתי מה עבר עלי, ראיתי מה מה פספסתי בזמן שעבדתי. וחיפשתי בעיקר איך לפרנס את המשפחה שלי, לתת לעצמי משמעות ולהמשיך בכיוון של אימפקט בעולם העבודה - בלי שזה יבוא על חשבון המשפחה.

התלבטתי בין להמשיך בכיוון שהייתי בו בסטודיו  לעיצוב לבין כניסה לתעשיית ההייטק כדי ללמוד מבפנים איך טכנולוגיה עוזרת לפתור אתגרים שאני חוויתי בעולם העבודה.

את התקופה האחרונה הקדשתי להשלמת פערים עם המשפחה, לימוד עצמאי, קורסים, הנגשת ידע, פיתוח שיתופי פעולה.

עבדתי ב-Yandex כמוביל צוות במיזמי הכשרה של החברה בישראל. ניהלתי את מרכזי קריירה של TripleTen ו-YData, שמציעים הכשרה מקצועית במקצועות טכנולוגיים. לאחר מכן עברתי לשמש כראש צוות גיוס מאסיבי ב-Wolt וכיום אני מפתח את הפרקטיקה שלי כיזם ויועץ.

מה שמעניין אותי הוא לחבר את הנסיון החברתי, העסקי והטכנולוגי שלי כדי להשפיע על עולם העבודה. כי אם אצליח אפילו בקצת, יש סיכוי שיהיה מקום יותר טוב לי, למשפחתי ולקהילה שלי.